כריות - חולשה של מעצבת פנים (אחת לפחות)

כ כר כרי כרית

יש לי סטייה קלה שלא תמיד חביבה כל כך על בן זוגי. לפני שגלשתם בדמיונכם למחוזות רחוקים, אציין שהסטייה שלי היא חיבה עזה לכריות. אין גיחה לאיקאה שאני לא חוזרת ממנה עם כרית. אין סיבוב חנויות שלא מצאתי בו טקסטיל שאהבתי ומתישהו ארצה לתפור ממנו כרית. כל סידור מיטה בבוקר מסתיים במשפט" מותק, אבל למה לא שמת את הכריות" והדוגמאות עוד רבות.

יש משהו בצורה העגלגלה של הכרית, בצבעוניות שלה, בעובדה שאפשר לעשות בה כל מיני שימושים (חוץ מלישון) הופכת אותה לחפץ מאוד חביב עליי.

כשכואבת הבטן - שמים כרית וזה עוזר. ישנים עליה, יושבים עליה, נשענים עליה, אוכלים עליה (כן כן - שמים מגש קטן חמוד וזה מבודד נהדר את החום של האוכל / הלפ-טופ  וכו'. 

אז הבוקר שוב היה את הקרב הרגיל - "מותק שים כריות על המיטה" ו"למה צריך את זה - זה סתם מסרבל" "צריך, צריך". החלטתי שבטוח לסטייה שלי יש שורשים והסבר הגיוני אולי אפילו היסטורי כלשהו.

חברתי הטובה ויקי פדיה גילתה כמה נתונים מרשימים:

 כרית ראשונה התגלתה עוד במספוטמיה (אלפים רבים לפני הספירה - אל תתפס אותי בתארוך לא מדויק).

וככה היא נראתה:

השימוש שלה בעיקר נבע מהצורך להרחיק את הראש מהקרקע על מנת שהחרקים לא יכנסו לפתחים חיוניים (נחיריים, אזניים וכו').

 אי שם ברומא ויוון העתיקה השימוש הכריות מסתמן היה די דומה לשימוש שלנו ואילו דווקא בימי הביניים החיבה לכריות פחתה. כמעט ולא היה שימוש בכריות (נו באמת תקופה חשוכה) ואם כבר היה אז בכריות "קש" או רק למעמד אצולה.

לידתו של לואי השמיני. (יש עוד זמן עד שה-14 יוולד)...

היפנים החביבים לא התרחקו מבחינה עיצובית ממספוטמיה דווקא והגיישות עיצבו להן את כרית העינויים שנועדה לשמור על תסרוקתן המורכבת.

אחרי סקירה היסטורית שהצגתי בפני בן זוגי על השאלה, נו למה צריך אותן - כמה כריות מיוחדות לתת השראה גם לכם:

החביבות עליי ( מכאן: http://themetapicture.com/rock-pillows/)

וגם זו :)http://www.etsy.com/listing/92154383/original-beast-pillow-no164-rolf

וגם (http://thefarmchicks.typepad.com/farmchicks/)

לסיום... כל המרבה כריות הרי זה משובח... אבל כמו בכל דבר... גם בזה צריך איזון :)